גזר דין בתיק ת"פ 2009/06

1.         הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה, בעבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(א)+(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "חוק העונשין"). ביום 15.1.06, נגשה הנאשמת, ברחובה של עיר, בשעה 08:30 בבוקר לקשישה ילידת 1931 (להלן - המתלוננת). הנאשמת, כשהיא אוחזת בידה סכין יפנית, לפתה את המתלוננת בגרונה, כשהנאשמת מאחוריה, תוך שהיא מצמידה אליה את הסכין ואמרה לה שתביא את הכסף וכי יש לה סכין. במסגרת האירוע חתכה הנאשמת את צווארה של המתלוננת וגרמה לה ל"שריטה קלה", כלשון כתב האישום. ראיתי את הצילומים של המתלוננת, והתיאור הנ"ל הוא בלשון המעטה בלבד.

            עובר אורח שנכח במקום רץ לכיוון הנאשמת, תפס אותה והרחיק אותה מעל המתלוננת.

            הנאשמת לא הועמדה לדין בגין התקיפה או החבלה שנגרמה לצווארה של המתלוננת. ברם, אין חולק כי הנאשמת גרמה לאותה שריטה בצוואר. המתלוננת סירבה ללכת לבית חולים גם לאחר שהובא למקום אמבולנס והיא הסתפקה בביקור בקופת חולים, שם נרשם כי יש לה קוצר נשימה והיא נראית מפוחדת. הטיפולים שקיבלה כללו טיפול בחדר האחות בחתך, וכן חיסון.

2.         העבירה השניה שבה הורשעה הנאשמת ארעה סמוך לאחר מכן. כאשר המשטרה עצרה אותה וביקשה לדעת את זהותה, מסרה לה הנאשמת תעודת זהות של אישה אחרת והתחזתה לאותה אישה. בגין מעשים אלה הורשעה בעבירה של התחזות כאדם אחר והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

3.         פרט לאמור בכתב האישום, ולדברים קצרים ששמעתי מפי באי-כוח הצדדים, אין לי מידע מלא לא על הנאשמת ולא על הרקע האמיתי לביצוע העבירה. נמסר לי כי הוכן תסקיר מעצר, בעניינה של הנאשמת, אשר לא הוצג בפניי. לא התבקשה הגשת תסקיר לעניין העונש. האמור להלן הינו ניסיון לדלות נתונים מטענות הצדדים והנאשמת ומהתרשמותי מהופעתה בפניי.

4.         הנאשמת הינה בחורה צעירה יחסית (ילידת 1972). היא נולדה בליטא. הוריה (הגרושים) גרים שם עדיין. כמו כן גרה שם אחותה. היא נמצאת בארץ משנת 1996. גם לסנגורית לא ברור מעמדה המשפטי של הנאשמת בארץ. היא הגיעה כתיירת ובשלב מסוים קיבלה תעודת זהות ישראלית. לא הובהר לי האם היא נמצאת בארץ מכוח חוק השבות או על בסיס משפטי אחר. היא עבדה כמלצרית ואחר כך בחנות. אין היא שולטת טוב בעברית (בעת הדיונים היתה לה מתורגמנית לרוסית, שגם תרגמה את דבריה הקצרים של הנאשמת  בפניי). היה לה חבר או בן זוג ועמו היא חייתה תקופה שאורכה לא ידוע. היא הפכה למכורה לסמים בשל השפעת אותו חבר. בשלב מאוחר יותר, לקחה או קיבלה הנאשמת את תעודת הזהות של חברתו או גרושתו של אותו חבר, ותעודת זהות זו היא מציגה בפני כל דורש. לגבי התמכרותה לסמים, הבנתי מן הסנגורית כי בעניין זה היו עליות וירידות וניסיונות לגמילה. על כל פנים, מדברי הסנגורית עולה, כי בעת עריכת תסקיר המעצר לא הומלץ על הפנייתה למוסד גמילה (כנראה שאחת הסיבות לכך היא כי הנאשמת איננה אזרחית ישראלית,  ומעמדה המשפטי בארץ - אינו ברור). על כל פנים, העילה או הדחף לביצוע עבירת השוד היה הרצון לגנוב כסף מאותה קשישה, וזאת לצורך מימון רכישת מנת סם.

            הנאשמת נפגעה בעבר בתאונת דרכים והיא סובלת מפגיעה ביד. קשה לה להחזיק את היד באופן ישר וחלק מכף היד נמצא בתוך כפפה (לא ברור לי מדברי הסנגורית מדוע לא הוגשה תביעה כנגד הנהג הפוגע, או כנגד קרנית בגין תאונה זו).

5.         אין בפניי תסקיר נפגע עבירה. אין לי נתונים קונקרטיים כיצד השפיע מעשה השוד על המתלוננת. המידע היחידי שיש לי הוא עצם גילה המבוגר (ילידת 1931), הצילומים שלה עם החתך בצוואר, והדברים שנכתבו בגיליון הרפואי בקופת חולים כי היא  היתה ביום האירוע מפוחדת וסובלת מקוצר נשימה.

            ברם, אין חולק כי מעשה השוד מהווה פגיעה קשה בביטחון העצמי ובתחושת השלווה והשקט של המתלוננת, אשר בבוקרו של יום הותקפה, הוצמד לה סכין לגרונה, והיא היתה קרבן של מעשה שוד. אמנם לא נלקח מארנקה של המתלוננת דבר, ועל כן, מבחינה משפטית, מדובר בנסיון לשוד, אך ככל שמדובר בערך החברתי של הגנה על כל אדם, וקשיש בפרט, בלכתו ברחובה של עיר, אין הבדל משמעותי אם הנאשמת היתה מספיקה להוציא מארנקה סכום כלשהו, לבין המקרה שבפנינו שבו לא הספיקה הנאשמת לעשות זאת.

            על כל פנים, הפער בין ניסיון השוד לבין השוד בפועל, אינו בשל החלטת הנאשמת לחזור בה מכוונתה לשדוד את המתלוננת, אלא רק בשל תושייתו של עובר אורח שנחלץ להגן על הקשישה המתלוננת. שמו של אותו אזרח מוזכר בכתב האישום רק בראשי-תיבות; מן הראוי לשבחו על תושייתו ועל אומץ לבו בכך שעל אף הסכין שבידי הנאשמת, הוא רץ לכיוונה, תפס אותה והרחיקה מעל המתלוננת.

6.         ב"כ המאשימה, עו"ד יעל שניידר, הגישה מספר פסקי דין של בית המשפט העליון, שבהם נקבעו עונשים של מספר שנות מאסר לעבירות דומות, וחלקן חמורות קצת יותר.

מערערת מתמכרת לסמים כשפרצה לבית מגורים למטרת גניבה, היא תקפה את בעלת הבית והכתה אותה, נדונה לשלוש שנות מאסר (ובנוסף לכך הפעיל בית המשפט כנגדה שנת מאסר על תנאי, מחציתה במצטבר ומחציתה בחופף), על אף נסיבותיה האישיות ומסכת חייה הקשה (ע"פ 2784/96 סימה גיאת נ' מדינת ישראל, תק-על 96(3), 112, מפי השופטים: א' מצא (כתוארו אז), י' קדמי, י' טירקל).

במקרה אחר של נאשמת שהורשעה בשוד קשיש בן 86 ברחובה של עיר, כאשר היא נשכה בידו והוא נפל ונחבל בראשו, נגזר עונשה למאסר בפועל של 30 חודש והפעלת מאסר על תנאי של 18 חודש, מחציתו מצטבר ומחציתו חופף. בית המשפט העליון בפסק דין קצר דחה את הערעור וציין כי לאחר עיון בתסקיר שירות המבחן שאין בו המלצה לטיפול, העונש שהוטל על המערערת בנסיבות העבירה ובהתחשב בעבר הפלילי שלה, אינו חמור (ע"פ 3550/00, נסרה אלעביד נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(4), 180, מפי השופטים, י' זמיר, ד' בייניש, י' אנגלרד).

מערערת שהורשעה בשני מעשה שוד, האחד כלפי קשישה בת 77 שנים, שכלל גם הפלת הקשישה ארצה לאחר שזו התנגדה לחטיפת התיק, נדונה לארבע שנות מאסר והפעלת מאסר על תנאי של 18 חודש, בסך הכל חמש וחצי שנות מאסר. בבית המשפט העליון הופחת עונשה לארבע שנות מאסר, וזאת רק לאחר המלצת שירות המבחן המציינת שהמערערת שמרה על נקיונה מסמים במשך 15 חודש, חל שינוי בהתנהגותה והיא מנסה לשקם את חייה ולבנות מחדש את הקשר עם בנה (ע"פ 3904/01, אלונה רישין נ' מדינת ישראל,    תק-על 2001(3), 657, מפי השופטים ד' בייניש, י' אנגלרד, א' א' לוי).

בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת חני סלוטקי) הטיל על נאשמת שהורשעה בשוד 18 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. הנאשמת שם היתה רווקה שעלתה מאוקראינה והיא סובלת מהתמכרות לסמים קשים. שירות המבחן שם נמנע מהמלצה טיפולית בשל חוסר מודעות הנאשמת לבעיית התמכרותה והיותה בלתי בשלה להליך טיפולי (ת"פ (באר-שבע) 8229/04, מדינת ישראל נ' פילטוב לריסה, תק-מח 2005(2)).

7.         ב"כ הנאשמת הגישה מספר פסקי דין של בתי משפט מחוזיים, בהם הענישה קלה יותר.

            במקרה אחד, קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט זכריה כספי), כי לאור סיכוי לשיקום נאשם על פי המלצת תסקירים של שירות המבחן, החזרתו לכלא תזיק לו ותפגע בו ולכן נקבע עונש מאסר לריצוי בפועל שאורכו כתקופת מעצרו (כחצי שנה). בית המשפט מדגיש שם כי מדובר במקרה מיוחד בשל סיכויי שיקום (ת"פ 40209/02, מדינת ישראל נ' ולדימיר סלמוב).

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הטיל מאסר בפועל של 6 חודשים בעבודות שירות על שני נאשמים שהורשעו בעבירת שוד והחזקת סכין, אך גם שם עיקר גזר הדין מוקדש למשקל שיש לתת לנסיבות האישיות של הנאשמים והמלצת שירות המבחן, ובהתחשבות בגילם הצעיר לפני גיוסם לצה"ל (ת"פ 8045/04, מדינת ישראל נ' סבן יהונתן, מפי השופט ח' עמר).

בבית משפט זה הטיל עמיתי השופט עווני חבש מאסר בפועל של עשרה חודשים לעבירת שוד של ישיש, יליד 1911. גם כאן ניתן משקל לשני תסקירים של שירות המבחן. כן התחשב בית המשפט בכך שהנאשם נגרר אחרי שותפו שתכנן את מעשה השוד, אותו הסגיר לבסוף הנאשם במשטרה (ת"פ 3032/02 מדינת ישראל נ' אכרם אבו סרחאן).